זה בעדם - לא נגדכם

כשהילדים שלנו חווים קושי/צורך רגשי, לרוב הם לא יודעים להסביר אותו או למה הם זקוקים, אז הם מתחילים להתנהג אותו. פתאום אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים יומיום עם התנהגות טורדנית (כמו צעקות, אלימות, התנגדויות, בעיות אכילה, יציאות, שינה וכו'). חלקן אף יכולות להיתפס כ"חיוביות" כמו הפגנת ידע שהופכת להתשה. הם בוחרים את ההתנהגות הרלוונטית לאחר שזיהו את 'כפתור ההפעלה' הנכון (משתנה מהורה להורה) ומאותו הרגע התגלה ערוץ לאספקה רציפה שתמלא את החוסר הרגשי שלהם בכל רגע שירגישו אותו. אז מה עושים?

קודם כל חשוב לנשום - ולהבין שאת ההתנהגות הזו הם עושים בעד עצמם ולא נגדכם.

שנית, לדעת שהדרך להפחתה הדרגתית עד הפסקת ההתנהגויות הללו, היא ההבנה מה הצורך הנפשי שלא מקבל מענה (במילים אחרות - מה לעזאזל הוא מנסה להגיד לנו?)

ואז - מציאת דרכים חלופיות שייצרו תקשורת נכונה שתרגיע את נפשם ואת שאר הבית.